בן חמו נ' סקטור 55 סחר וקמעונאות בע"מ

החלטה

עניינו של הערעור שבפניי הינו החלטת כב' הרשם מורני מיום 11.3.2010 בתיק ת"ט 24691-01-10, אשר בה הורה כב' הרשם על העברת התיק לבית משפט השלום באשדוד, אשר לו, על פי החלטת כב' הרשם, סמכות השיפוט המקומית לדון בתיק זה.

ביום 12.9.2010 נערך דיון בתיק בפניי, ובו שמעתי את טענות באי כל הצדדים בעל-פה, וזאת בהמשך לעיקרי טיעון בכתב שהוגשו בתיק.

ב"כ המערער טען, בין השאר, כי:

א. טענת חוסר הסמכות המקומית לא נטענה על ידי המשיבה בהזדמנות הראשונה, כי אם לאחר שתי בקשות (האחת להארכת מועד להגשת התנגדות, והשנייה לעיכוב הליכים), שבהן לא עלה נושא זה.

ב. גם כאשר עלה נושא הסמכות המקומית, הוא לא עלה כטענה ל"חוסר סמכות" אלא כטענה לכך שביהמ"ש באשדוד הינו מקום השיפוט "הנוח".

ג. לגופם של דברים – למשיבה יש סניפים בקניון "הקריון" המצוי בתחום שיפוטו של ביהמ"ש בקריות.

בתגובה השיב ב"כ המשיבה כי:

א. אף אם לא הועלתה טענת חוסר הסמכות המקומית בהזדמנות הראשונה, הרי שאין חיוב לעשות כן, ובניגוד למצב בכל הנוגע לטענות התיישנות, הרי שעניין הסמכות יכול להיבחן בכל עת, למצער כל עוד אין הדבר פוגע ביעילות הטיפול בהליך.

ב. החלטת כב' הרשם הינה החלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, והיא ניתנה לאחר דיון של ממש בעניין הסמכות המקומית, ואין כל מקום לטענות המערער בעניין זה.

ג . לגופם של דברים קבע כב' הרשם מורני כי הלכת בר"ע 611/05 בן זקן נ' בנק מרכנתיל, שלפיה, בכל הנוגע לתביעה שטרית "מקום עסקו של הנמשך הוא...בסניף הבנק שבו מתנהל החשבון שעליו נמשכו השיקים" חלה אף בנדון דידן, ובצדק קבע זאת, משנמשכו השיקים נשוא ענייננו בסניף בנק באשדוד, הרי שהסמכות הינה לביהמ"ש שבאזור זה.

בנוסף לכל האמור מציינת המשיבה, כי עניין חוסר הסמכות המקומית הועלה על ידי הרשם בעצמו בהחלטתו מיום 26.1.2010, וכן מפנה המשיבה את תשומת לב בית המשפט, כי הסניפים ב"קריון" הינם סניפי התובעת שמכוח זכותה מוגש ערעור זה, ולא סניפיה של הנתבעת/המשיבה, ומשכך תקנה 3א(1) לתקנות סדר הדין האזרחי לא חלה לענייננו.

לאחר שמיעת הצדדים, בחינת טענותיהם בכתב ובעל פה ועיון במובאות מן הפסיקה שהועברו לידיי, אני מקבל בזה את עמדת המשיבה, והמשמעות הינה שדין הערעור להידחות.

החלטת כב' הרשם נשוא ערעור זה הינה החלטה מנומקת היטב. למעשה, רוב הנטען כעת על ידי המערער נבחן מפורשות על ידי כב' הרשם, ונדחה על ידו.

עם כל הכבוד, דקדוק זה או אחר בביטוי זה או אחר שנכתב בהחלטה נשוא הערעור (כביטוי "בכל רחבי הארץ" שעליו ניסה ב"כ המערער להיתלות בטענו לסמכות מקומית), אין בו כדי לשנות את המציאות, ולפיה המערער לא הוכיח קיומה של סמכות שיפוט כאן, ולפיה, אף אם נקבל את כניסתו לנעלי התובעת המקורית, אין בכוחו להמציא "יש מאין" זיקה מקומית שלא הייתה במקור.

לעניין העלאת הטענה לחוסר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה, אף אם צודק המערער עובדתית, כי הטענה לא הועלתה אלא לאחר שני דיונים (דבר שהמשיבה מכחישה מכל וכל, בהפנותה לבקשותיה השונות להארכת מועד לדיון בהתנגדות), הרי שהצדק הוא עם המשיבה, כי בניגוד לטענה בדבר התיישנות, בכל הנוגע לטענות באשר לסמכות מקומית, אין בשיהוי כדי לדחות את עצם הטענה, אם כי נכון הדבר שאם התחיל בית המשפט לדון בתיק לגופו, הרי שאין בטענה לחוסר סמכות מקומית לבדה בכדי לעצור את הדיון ולהעבירו למקום שיפוט אחר. בענייננו, ברי כי דיון לגופם של דברים בתיק זה כלל לא החל, ואינני מוצא איזה עיכוב ייגרם אם יועבר התיק לבית המשפט אשר לו הסמכות המקומית (ובעניין זה אף אינני רואה צורך להידרש לשאלה איזה הליכים כבר החלו בבית המשפט באשדוד).

בכל הנוגע לטענה בדבר הסמכות המקומית, מקובלת עליי טענת המשיבה המתבססת, בין השאר, על עמדתו של כב' הנשיא זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שיבעית, עמ' 76), אשר התקבלה להלכה בבר"ע 611/05 בן זקן נ' בנק מרכנתיל הנזכרת לעיל, ויושמה בצדק, על ידי כב' הרשם בהליך זה.

באשר לקיומם של אותם הסניפים בקריון,

סעיף 3 לתקנות סדר הדין האזרחי קובע:

[3]3.(א)תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: